<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ר"ד</h1>
<h2>דף ח:</h2>
שלא לאכול חלב דכתיב (ויקרא ז') כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, שנינו בתורת כהנים (ויקרא פ"ח) ובפרק אלו טריפות (דף מ"ט) מייתי לה ואת כל החלב להביא חלב שעל גבי הדקין והוא (דף צ"ג) ריש מעיא באמתא, (פירוש מלא אמתא בתחלת הדקין. ש"ע וי"א ריש מעיא הוא המעי שיוצא בו הריעי לכך יגרוד מכאן ומכאן, וי"א שאין צריך אמה ממש לכך נהגו להקל למדוד בזרוע ואין צריך להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וחוט ארוך שעל הטבחי"א עם השומן שאצלו) ור' עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה והלכה כדברי שניהם, ואנן אין אוכלין לא דאקשתא ולא דאייתרא, ואמר שמואל (שם) חלב שהבשר חופה אות' מותר, אך חלב שעל הלינביא"ש אסור משום דבהמה בחייה פרוקי מיפרקא, תרבא דקליבוסתא אסור פירש רש"י חלב שעל גבי עצם קטן המונח על העצם שקורין אנק"א ומחובר לקולי', בחלב (דף צ"ב) שעל הכליות יש שני קרומים העליון חייב עליו כרת והסמוך לכוליא אסור מדברי סופרים, ולובן כוליא הלכ' כאביי (שם) דאמר אין אסור אלא מה שבחוץ (ויש להחמיר להסיר אף מה שבפנים), חוטין שבחלב אסורין מדברי סופרים וחמשה חוטין יש בכסלים שלשה מימין ושנים משמאל השלשה מתפצלין כל אחד לשנים, והשנים מתפצלין כל אחד לשלשה ואי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטא בתרייהוא) ואם הם שרוי' במים הוו לה כחמימי, והטבח (דף ח') צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים, וצריך ב' (שם) סכינין אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלבים, (בא) [לא] ליסחף (שם) אינש כפלי עלוי בשרא פירש רש"י היינו בעודן חמין אבל נתקררו מותר, והטבחין (דף צ"ג) נאמנין על ניקור בשר מחלב וגידין אך אם נמצא אחר טבח חלב כשעורה מעבירין אותו, כזית גם מלקין אותו אחר העבר' (ש"ע נמצא אחריו כזית אפילו בהרבה מקומות מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו). ואיסור נבלה ואיסור טריפה חלים על איסור חלב. [סמ"ק סימן ר"ד]. א) וכן היה נוהג מורי רבי יחיאל שלא היה אוכל מאותה חתיכה כלל לפי שאין הטבחים זריזים להסיר אות' חמימי' עכ"ל.
<h2>דף מט:</h2>
שלא לאכול חלב דכתיב (ויקרא ז') כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, שנינו בתורת כהנים (ויקרא פ"ח) ובפרק אלו טריפות (דף מ"ט) מייתי לה ואת כל החלב להביא חלב שעל גבי הדקין והוא (דף צ"ג) ריש מעיא באמתא, (פירוש מלא אמתא בתחלת הדקין. ש"ע וי"א ריש מעיא הוא המעי שיוצא בו הריעי לכך יגרוד מכאן ומכאן, וי"א שאין צריך אמה ממש לכך נהגו להקל למדוד בזרוע ואין צריך להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וחוט ארוך שעל הטבחי"א עם השומן שאצלו) ור' עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה והלכה כדברי שניהם, ואנן אין אוכלין לא דאקשתא ולא דאייתרא, ואמר שמואל (שם) חלב שהבשר חופה אות' מותר, אך חלב שעל הלינביא"ש אסור משום דבהמה בחייה פרוקי מיפרקא, תרבא דקליבוסתא אסור פירש רש"י חלב שעל גבי עצם קטן המונח על העצם שקורין אנק"א ומחובר לקולי', בחלב (דף צ"ב) שעל הכליות יש שני קרומים העליון חייב עליו כרת והסמוך לכוליא אסור מדברי סופרים, ולובן כוליא הלכ' כאביי (שם) דאמר אין אסור אלא מה שבחוץ (ויש להחמיר להסיר אף מה שבפנים), חוטין שבחלב אסורין מדברי סופרים וחמשה חוטין יש בכסלים שלשה מימין ושנים משמאל השלשה מתפצלין כל אחד לשנים, והשנים מתפצלין כל אחד לשלשה ואי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטא בתרייהוא) ואם הם שרוי' במים הוו לה כחמימי, והטבח (דף ח') צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים, וצריך ב' (שם) סכינין אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלבים, (בא) [לא] ליסחף (שם) אינש כפלי עלוי בשרא פירש רש"י היינו בעודן חמין אבל נתקררו מותר, והטבחין (דף צ"ג) נאמנין על ניקור בשר מחלב וגידין אך אם נמצא אחר טבח חלב כשעורה מעבירין אותו, כזית גם מלקין אותו אחר העבר' (ש"ע נמצא אחריו כזית אפילו בהרבה מקומות מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו). ואיסור נבלה ואיסור טריפה חלים על איסור חלב. [סמ"ק סימן ר"ד]. א) וכן היה נוהג מורי רבי יחיאל שלא היה אוכל מאותה חתיכה כלל לפי שאין הטבחים זריזים להסיר אות' חמימי' עכ"ל.
<h2>דף צג.</h2>
שלא לאכול חלב דכתיב (ויקרא ז') כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, שנינו בתורת כהנים (ויקרא פ"ח) ובפרק אלו טריפות (דף מ"ט) מייתי לה ואת כל החלב להביא חלב שעל גבי הדקין והוא (דף צ"ג) ריש מעיא באמתא, (פירוש מלא אמתא בתחלת הדקין. ש"ע וי"א ריש מעיא הוא המעי שיוצא בו הריעי לכך יגרוד מכאן ומכאן, וי"א שאין צריך אמה ממש לכך נהגו להקל למדוד בזרוע ואין צריך להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וחוט ארוך שעל הטבחי"א עם השומן שאצלו) ור' עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה והלכה כדברי שניהם, ואנן אין אוכלין לא דאקשתא ולא דאייתרא, ואמר שמואל (שם) חלב שהבשר חופה אות' מותר, אך חלב שעל הלינביא"ש אסור משום דבהמה בחייה פרוקי מיפרקא, תרבא דקליבוסתא אסור פירש רש"י חלב שעל גבי עצם קטן המונח על העצם שקורין אנק"א ומחובר לקולי', בחלב (דף צ"ב) שעל הכליות יש שני קרומים העליון חייב עליו כרת והסמוך לכוליא אסור מדברי סופרים, ולובן כוליא הלכ' כאביי (שם) דאמר אין אסור אלא מה שבחוץ (ויש להחמיר להסיר אף מה שבפנים), חוטין שבחלב אסורין מדברי סופרים וחמשה חוטין יש בכסלים שלשה מימין ושנים משמאל השלשה מתפצלין כל אחד לשנים, והשנים מתפצלין כל אחד לשלשה ואי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטא בתרייהוא) ואם הם שרוי' במים הוו לה כחמימי, והטבח (דף ח') צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים, וצריך ב' (שם) סכינין אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלבים, (בא) [לא] ליסחף (שם) אינש כפלי עלוי בשרא פירש רש"י היינו בעודן חמין אבל נתקררו מותר, והטבחין (דף צ"ג) נאמנין על ניקור בשר מחלב וגידין אך אם נמצא אחר טבח חלב כשעורה מעבירין אותו, כזית גם מלקין אותו אחר העבר' (ש"ע נמצא אחריו כזית אפילו בהרבה מקומות מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו). ואיסור נבלה ואיסור טריפה חלים על איסור חלב. [סמ"ק סימן ר"ד]. א) וכן היה נוהג מורי רבי יחיאל שלא היה אוכל מאותה חתיכה כלל לפי שאין הטבחים זריזים להסיר אות' חמימי' עכ"ל.
<h2>דף צו:</h2>
ואמרינן התם גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו אף על פי שהאזנים למעלה הם בתנורים שלה' לפי שהחלב מפעפע אפילו מלמטה למעלה, אבל דם אינו מפעפע מלמטה למעלה, לפיכך אם נפלה חתיכה מקצתה בציר ומקצתה חוץ לציר אין אסור אלא מה שבתוך הציר והשאר מותר ואפי' אם יש במה שבתוך הציר שומן אינו אוסר השאר שאין לאסור מטעם חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא היכא שעיקר האיסור יכול להתפשטא), גדי שצלאו בחלבו והוא כחוש קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו והוא הדין בקרומין (וכן בתוס' שם) האסורין משום חלב, ולאו דוקא עד שמגיע לחלב אלא סמוך לו שצריך שישייר כדי נטילת מקו' סמוך לחלב, ונראה דגם הקרום הנאסר חוצץ בפני חלב אם ישנו על גבי הקרום כדאמרינן כוליא בחלבא הואיב). [סמ"ק סימן ר"ד]. א)0ומכל מקום המולח בשר בכלי שאינו מנוקב כל הבשר אסור אפילו מה שחוץ לציר אפילו בלא שומן וכן עשה רבינו תם מעשה בתרנגולת שנמלחה בכלי שאינו מנוקב ואף על פי שלא שהתה כדי מליחה ואסר אותה (ש"ע אפי' לא שה' שיעור מליחה רק מעט עד שנראה ציר בכלי) ומביא ראיה לדבריו דלא אשכחנא דמפליג תלמודא גבי כלי שאינו מנוקב בין שהתה כדי מליחה ללא שהתה כדי מליחה, מיהו יש שרוצין להתירה על ידי שחותכין ומשליכין מה שבתוך הציר מידי דהוה אחתיכה שנפלה בתוך הציר כדאיתא בפנים, אך לא מצאו ידיהם ורגליהם כדאמרינן פרק כל הבשר דגים ועופו' שמלחן זה עם זה אסורים הדגים ופריך ה"ד אי בכלי שאינו מנוקב אפילו עופות ועופות נמי אסורין משמע דאסורין מעבר לעבר קאמר דהא מדמי כלי שאינו מנוקב לדגים ועופות והתם דגים אסורים לגמרי מעבר לעבר ואל תשיבנו מאי שנא מחתיכה מקצתה שנפל בתוך הציר שפשוט הדבר שאינו אסור כ"א מה שבתוך הציר כדפי' בפנים, י"ל דלא דמי דהתם מיירי שכבר נמלחה החתיכ' כמשפ' בכלי המנוקב ופלטה כל דמה ולכך כשנפלה אח"כ מקצתה לתוך הציר מותר מה שחוץ לציר כיון דדם אינו מפעפע למעלה אבל כשנמלחה מתחלתה בכלי שאינו מנוקב אז ודאי דין הוא דמיתסר כולה אף מה שחוץ לציר ולא משום בליעת הציר שיצא ממנה דודאי לא מבלע במה שחוץ לציר כדפי' דדם אינו מפעפע למעלה אלא משום דם עצמו שלא יצא עדיין ממנה היא מיתסרה כולה ואף כי לא שהתה שם כדי מליחה לא יצא ממנה כל דמה לפי שהמקום דחוק שם כיון שאינו מנוקב ואם תאמר מה בכך אי לא יצא כל דמה והלא כל דם האיברים שלא פירש מותר ויש לומר היינו דוקא כשלא פירש כלל ממקומו אבל כשפירש ממקום למקום כגון הכא דכיון שנמלח מיד הדם פורש ויוצא ממקום למקום ומכל מקום אינו יוצא לגמרי כיון שאינו מנוקב ולכך מיתסרא כולה דאף על גב דלא פירש לגמרי חוץ לחתיכה מכל מקום כיון דפירש ממקו' למקו' באותה חתיכה עצמ' חשיב שפיר פירש מידי דהוה אאומצא דאסמיק' וכן בההיא דקאמר גבי ההיא דמלח גרמא גרמא דפיר' תלמודא חדא נמי פריש מהאי גיסא ובלע בהאי גיסא ולא כפי' התוספות שפי' פריש מהאי גיסא כלומר שפי' לגמרי חוץ לחתיכ' וזה אינו דא"כ אמאי הוצרך לומר ובלע מהאי גיסא הוה ליה למימ' פריש והדר בלע אלא שמע מינה כדפרי'. ב)0מיהו אין נראה להתיר אפי' בגדי כחוש אלא אם כן יש בו ששים מן החלב, כי יש מפרשים ההוא גדי כחוש הוה, כלומר ולא היה בו כ"א מעט חלב, והיה בגדי ששים מן החלב, אבל אי ליכא ששים אסור ודאי כל הגדי, דכיון דחלב מפעפע בכל החתיכה לא שנא שמן ולא שנא כחוש ותדע דהא בההוא דטיפת חלב משמ' דחלב מפעפע בכל החתיכה ולא מפליג בין חתיכה שמינה לחתיכה כחוש' כ"ש בחלב דמפעפע טפי מסברא, ועוד בר מן דין ובר מן דין איכא לפרושי דההוא שינוייא דכחוש היה לא קאי לפי המסקנא, וכן שינוייא דכוליה בחלבה הוה, אלא העיקר כילבית באלפס, וכן נראה עיקר דאותו תירוץ בא לסתור כל הראשונים ולומר דלהד"מ דהמעשה הגדי לא הוו בחלבה ולא כוליה בחלבה דאם כן רבי יוחנן לא הוה שרי אלא המעשה הוה בכלבית באלפס ואמר לטעמיה קפילא ארמאה וכן נראה דתימה גדולה הוא להתיר כוליא בחלבה משום קרום מפסיק ודבר ידוע הוא כי החלב נבלע בכל הכוליא הלכך יש לאסור שתיהם גדי אפי' כחוש שצלאו בחלבה אי ליכא ששים וכן כוליא שצלאה בחלבה וכה"ג איכא בתלמוד בעלמא היכא דמשני תלתא שינויי האחרון בא לסתור הראשונים עכ"ל.
<h2>דף צז.</h2>
ומין (חולין צ"ז וצ"ח זבחים דף ע"ט ביצה דף ל"ח עכו"ם דף ע"ג פסחים דף ל' תמצא דין מין במינו) במינו נהגו העולם כדברי רבינו תם דהוי בששים, וגם מדין טעם כעיקר דהוי דאורית' נהגו כמותו דוקא מין בשאינו מינו אבל מין במינו דאורייתא חד בתרי בטיל ומדרבנן בעי ששים ונפקא מינה דספיקא מדאורית' לחומר' וספיקא דרבנןא) לקולא. [סמ"ק סימן ר"ד]. א) והא דאמרינן ספיקא דרבנן לקולא, היינו כגון שנשפכו המים קודם ששערו אם יש בהם ששים אם לאו אבל אם המים לפנינו ואין יודעים לשער אותם כי האי גוונא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כיון שחכם יכול לשער אותם דדעת השוטים אינו כלום כך פירש בספר ר"ב.
